<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף מט.</h2>
ותקנו לומר סדר קדושה בכל יום, ואפי' בשבתות וימים טובים, ואפילו בראש השנה ויום כיפורים, לפי שבזכות' ישראל ניצולין מדינה של גיהנם דכתיב [איוב י'] צלמות ולא סדרים ואפילו אם יתחייב אדם לדינה גיהנם, מצנן לו גיהנם של סדר קדושה, אם רגיל אדם לומ' בכוונת הלב. וכל ימי תמהתי על זה מה כחה של סדר קדושה שמצלת מדינ' של גיהנם משאר תפילה.
וסדר קדוש' חיוב' לאומרה [דאמרי'] האידנא לא קאים עלמא אלא אסדר קדושה, לפי שהראשונים היה תורתן קבע ומלאכתן עראי, ובכל יום לאחר תפילה היו דורשין ברבים, ואחר סיום היו אומ' ואתה קדוש וכל סדר קדושה וקדיש ונפטרים, לפיכך הראשונים קבעו לאומרו בכל יום, ולפי שהיו הראשונים מתרגמין ומפרשין למשמיעים, מנהג(י)ם נהגנו גם עתה. ונ"ל שאילו ג' קדושות שאנו אומרים בתפילת יוצר ובעמידה ובסדר קדושה כנגד ג"פ קדוש' שאמ' למעלה תקנום, ואומ' קדיש שלישי ונפטרים. וגם י"ל כנגד ג' כתות תקנום, דאמ' רב חננאל אמ' רב ג' כתות של מלאכי השרת אומ' שירה בכל יום, אחת אומ' קדוש, ואחת אומ' ק"ק, ואחת אומרי' ק' ק' ק', וכנגד אילו ג' [קדושות] תיקנום. בתשובת הגאונים מצאתי בשעת השמד גזרו שלא לומ' קדושה בכל יום, לפי שהמינין הלשינו על ישראל ואמרו לפני המלך למה זה אינך מוחה ביהודי' שמדמין עצמם למלאכי השרת בתפילות, שאומ' קדושה בכל יום שכתו' בה נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישי' אות' בשמי מרום, [וזו] היא חרפה גדולה, שמדמין עצמן למלאכי השרת, מיד גזר עליהם שלא לומר קדושה, והושיב עליהם שומרים עד גמר תפילה, וכשהיו שומרים פונים לדרכם, היו אומרים קדושה אעפ"י שלא במקומה, וכיון שמת אותו המלך ישתחקו עצמותיו, נתבטלה הגזירה. ועל שם הנס שנתבטלה הגזירה, יסדו סדר קדושה בסוף התפילה, וקבעו בה ענייני קדושה שבעמידה ק' ק' ק' וכו'. ומה שנוהג ש"ץ לומר ונטלתני רוח ושאר עניות כמו ותשאני רוח וכגון ומקבלין דין מן דין ואמרין, כנגד קדושה שבעמידה, שנוהג ש"צ לענות בו לעומתם ברוך יאמרו וכגו' ובדברי קדשך כתוב לאמור.
